הכרעת דין בתיק ת"פ 20337-08-11 - פסקדין

כתב האישום והסדר הטעון:

ביום 6.12.11 הודה הנאשם, במסגרת הסדר טעון, בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירות של תקיפת בת זוג אשר גרמה לחבלה של ממש - עבירה על סעיפים 380 + 382 (ג) לחוק העונשין ואיומים - עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין. בהתאם להסדר לא הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו והופנה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, במסגרתו נתבקשה התייחסות לנזקקות הטיפולית, לאפשרות לשלב הנאשם בביצוע של"צ ולסוגיית ההרשעה. מפרוטוקול אותו דיון עולה כי לא גובשו הסכמות נוספות וכי הצדדים סיכמו לשוב ולהידבר לאחר קבלת התסקיר.

על פי העובדות בהן הודה הנאשם במסגרת כתב האישום המתוקן, התגורר הוא במועדים הרלבנטיים ביחד עם אשתו המתלוננת ושלושת ילדיהם המשותפים בביתם שבגן יאשיה. ביום 6.8.11 בשעה 14:30 לערך ביקשה המתלוננת מהנאשם לקחת את הילדים לקרקס ומשסירב לעשות כן נטלה המתלוננת מארנקו כסף עבור רכישת הכרטיסים. כשהבחין הנאשם במעשיה אמר הנאשם למתלוננת: "אני אטיס עליך משהו" ואז דחף את ראשה לקיר, סטר בפניה ואחז בידה בחוזקה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת שטפי דם ביד שמאל. עוד אמר הנאשם למתלוננת באותן נסיבות: "אני יהרוג אותך... את לא יודעת מה אני מסוגל לעשות... למה את מוציאה אותי שיכור ליד הילדים" והוסיף: "את תחזרי הביתה, יפרק את כל הבית". בהמשך, לאחר שובם של המתלוננת והילדים מהקרקס, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיעזוב את הבית שאם לא כן תפנה למשטרה, והוא השיב: "אם תעשי את זה את מתה".

תסקירי שירות המבחן:

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן, האחד ביום 5.7.12 והשני ביום 20.11.12. בתסקיר הראשון פורטו בהרחבה תולדות חייו של הנאשם, והקשיים אותם חווה בעבר במסגרת המשפחתית בה גדל. באשר למערכת היחסים עם המתלוננת, תיאר הנאשם מערכת יחסים זוגית בעייתית אשר נמשכה על פני שנים, כאשר בחוויתו היה נתון להתנהגות משפילה ומזלזלת מצד המתלוננת. לדבריו, בחמש השנים האחרונות חלה התדרדרות ממשית במערכת היחסים, מתוך תחושת ריחוק רגשי בין בני הזוג. ביחס לאירוע המפורט בכתב האישום, הודה הנאשם כי נקט באלימות כלפי המתלוננת, אך טען כי היא באה בתגובה להתגרות כלפיו ולתחושת ההשפלה שחווה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נקט בהקשר זה בגישה מצמצמת ומפחיתה ביחס להתנהגותו התוקפנית. עוד התרשם השירות כי הנאשם מדגיש את פגיעותו ואת תחושת הקורבנות, באופן שאינו מאפשר לו לבחון את חלקיו הבעייתיים, התוקפניים והפוגעניים.

עוד צוין בתסקיר הראשון כי הנאשם השתלב בטיפול קבוצתי לגברים אלימים החל מחודש נובמבר 2011. הנאשם הגיע למפגשים ברציפות, השתתף בהם באופן פעיל ואף תפס לעצמו תפקדי של מנהיג במסגרת הקבוצה. מנחה הקבוצה התרשם כי הנאשם נתרם מהטיפול ומבטא מוטיבציה מילולית לשינוי, אך עדיין לא בא במגע עם חלקיו האלימים והתוקפניים. הנאשם מתקשה להכיר בחלקים אלה בהתנהלותו ובשל קווי אישיותו נוקט במנגנון של מינימליזציה, אך בעקבות הטיפול חלה תזוזה בעמדותיו המאפשרת התחלת התבוננות אמיתית יותר ביחס להתנהלותו ולקשייו.

בסופו של יום, המליץ שירות המבחן במסגרת התסקיר הראשון להשית על הנאשם עונש הרתעתי ומציב גבולות, כשלצידו צו מבחן למשך שנה, במסגרתו יעקוב השירות אחר התקדמות ההליך הטיפולי. באשר לסוגיית ההרשעה, הרי על אף העדר עבר לא סבר השירות כי יש מקום להימנע מהרשעה לאור גישתו המצמצמת של הנאשם ובהעדר אינדיקציה לפגיעה ממשית בתעסוקתו הנוכחית. בהקשר זה הוצג לשירות מסמך המצביע על הצורך באי הרשעה על מנת לקבל תפקיד של מגייס תרומות לאולפנה, אך שירות המבחן ראה בכך לכל היותר חשש לפגיעה בתעסוקה עתידית, שכן הנאשם הציג עצמו כמי שעוסק בתחום הבניין והנו בעל חברת קייטרינג.

בדיון מיום 10.7.12, לאחר קבלת התסקיר הראשון, עתרו ב"כ הצדדים בהסכמה לקבלת תסקיר משלים, אשר יבחן את התקדמות הטיפול ואת אפשרות גיבוש תוכנית של"צ. בהתאם לכך התקבל התסקיר השני שהוזכר לעיל ובו דווח כי הנאשם ממשיך להתייצב לכל מפגשי הקבוצה הטיפולית וכי הקבוצה הגיעה לשלב בו ניתן יהיה להתחיל לגעת בתכנים העומדים בבסיס התנהגותם האלימה של המשתתפים. באשר לנאשם, הרי שיכולותיו הוורבליות האינטלקטואליות הטובות אפשרו לו עד היום להימנע מלגעת בחלקיו האלימים, אך בהתאמה לשלב הקבוצתי, יוכל עתה להיתרם ולבחון באופן מעמיק יותר את קשייו ואופן התנהלותו. בשיחה הפעם הדגיש הנאשם כי הוא לוקח אחריות על האלימות המילולית והפיזית כלפי המתלוננת, אם כי שב וטען כי השתלשלות האירועים הייה שונה מזו המפורטת בכתב האישום. שירות המבחן התרשם כי חל שיפור ביכולתו של הנאשם להתבוננות בתהליכים הרגשיים שעמדו ביסוד גילויי האלימות וכי החל לבחון באופן מעמיק יותר את הדפוסים התוקפניים באישיותו.

באשר לסוגיית ההרשעה מצא שירות המבחן זו הפעם, ובשונה מעמדתו הקודמת, להמליץ לשקול על סיום ההליכים ללא הרשעה, וזאת לאור התרשמותן כי לצורך הקונקרטי באי הרשעה התווסף גם צורך רגשי, בשל השפעת ההרשעה על תפיסתו והערכתו העצמית של הנאשם. לפיכך הומלץ על מתן צו של"צ בהיקף של 150 שעות, בנוסף לצו המבחן שהוצע כבר בתסקיר הראשון.

טיעוני הצדדים:

לאחר קבלת התסקיר השני, גובשה הבנה עדכנית בין ב"כ הצדדים, במסגרתה עתרו בהסכמה לסיום ההליך ללא הרשעה, תוך אימוץ מלא של המלצותיו העדכניות של שירות המבחן. לביסוס הבנה זו הפנתה ב"כ המאשימה לעובדה כי מדובר במי שעומד לדין לראשונה ואין לחובתו תיקים פתוחים נוספים. כתב האישום תוקן לקולא ומהתסקיר העדכני עולה כי הנאשם משתף פעולה באופן ראוי בהליך הטיפולי. בנסיבות אלה, ועל אף החומרה שבמעשי הנאשם, עתרה התביעה להימנע מהרשעה וביקשה לכבד את ההבנות שגובשו בין הצדדים.

לצד דברים אלה, הגישה התביעה לעיוני את המסמך ע/1, מכתב בכתב ידה של המתלוננת אשר הופנה לבית המשפט והוגדר על ידי הצדדים כהצהרת נפגעת העבירה. ב"כ המאשימה הבהירה כי מדובר במסמך שנכתב לפני מספר חודשים, אך לאחר שבדקה לבקשתי את עמדתה העדכנית של המתלוננת, הבהירה התובעת כי המסמך משקף נכונה גם היום את עמדתה. לא אפרט את כל האמור במסמך הנ"ל, שכן כפי שעוד יובהר מרבית הטענות המוזכרות בו חורגות אל מעבר למגבלות הקבועות בסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001, אך אציין כי המסמך מונה שורה ארוכה של טענות קשות מצידה של המתלוננת לגבי הנאשם ולגבי התנהלותו כלפיה לפני ואחרי הגשת התלונה. עוד מציינת המתלוננת כי לצד החבלות והמכאובים הפיזיים, היא סובלת גם מדיכאון ומקשיי תפקוד ונזקקת בשל כך לטיפול נפשי. כמו כן טוענת המתלוננת כי מעולם לא זכתה לשמוע מהנאשם דברי חרטה, אלא אמרות מזלזלות ופוגעניות בלבד.

בטיעוניו לעונש הצטרף ב"כ הנאשם לעתירת התביעה והזכיר כי לאחר הגשת התלונה נפתח הליך בבית המשפט לענייני משפחה, אשר הסתיים בגירושי הנאשם והמתלוננת. עוד הדגיש הסנגור המלומד את תפקודו התקין של הנאשם לאורך כל שנות חייו ואת תרומתו לחברה כמי שהתנדב בעבר במסגרת המשטרה. כמו כן שב והתייחס להליך הטיפולי אותו עובר הנאשם בהצלחה, והזכיר את מעמדם הרם של הסדרי טיעון ואת הצורך לכבדם. לצד דברים אלה טען כי הרשעה בדין תביא לפיטוריו של הנאשם. לביסוס טענה אחרונה זו הוגש המסמך ע/2, מכתב מיום 1.8.11 מטעמה של אולפנת כפר פינס, ממנו עולה כי הוחלט לאשר את תפקידו של הנאשם כמגייס תרומות בחו"ל החל מיום 30.8.12, ובלבד שיסיים עד אז את עבודתו בחברת הקייטרינג ויגיש אישור משטרה על היעדר רישום פלילי.

לבסוף, שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, אשר התנצל על האירוע וביקש לראות בו משום מעידה חד פעמית. הוא ביקש לשים הכול מאחוריו ולהמשיך בחייו. כשהתבקש לתאר במה הוא עוסק מסר כי הוא מנהל עסק לייעוץ עסקי וקייטרינג למוסדות חינוך.

דיון והכרעה:

אין צורך להכביר במילים לגבי החומרה הרבה הכרוכה בעבירות האלימות בין בני זוג. למרבה הצער, המדובר בתופעה נפוצה בקרב כל שכבות האוכלוסייה בישראל, ופגיעתה בקורבנות הישירים, כמו גם בבני המשפחה כולם, קשה וארוכת טווח. יתרה מכך, לעבירות מעין אלה מאפיינים מיוחדים, אשר מקשים לא פעם על חשיפת מעשי העבירה ומנציחים מערכות יחסים מעוותות בהן נרמס כבודה של בת הזוג הנפגעת. על מכלול השיקולים הנוגעים לכך עמד בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י (11.10.07) בקובעו כי:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מורכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."

על יסוד האמור לעיל נקבעה בשורה ארוכה של החלטות מדיניות ענישה מחמירה כלפי אלה הנוקטים במעשי אלימות כלפי בנות זוגם, ובתי המשפט אף לא היססו להשית על גברים אלימים עונשים הכוללים בין היתר מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, לעיתים אף לפרקי זמן משמעותיים, איש איש על פי עברו ועל פי מידת החומרה שבהתנהגותו. מובן מאליו כי הענישה גם בעבירות אלה הנה אינדיבידואלית, ועליה לשקף בין היתר גם את נסיבותיו של הנאשם ובוודאי את התגייסותו להליך טיפולי, אך בבסיס הדברים עומד ההכרח להשית על מבצעי עבירות האלימות במשפחה עונש ההולם את חומרת מעשיהם.

מעשיו של הנאשם שבפני אינם קלים כלל ועיקר. כפי שעולה מעובדות כתב האישום, נקט הנאשם במעשי אלימות ממשיים ובוטים כלפי אשתו דאז ואף גרם לה חבלות של ממש. על פי עובדות כתב האישום דחף הנאשם את ראשה של המתלוננת לקיר ביתם, סטר על פניה, אחז בידה בחוזקה וגרם לשטפי דם בידה השמאלית. אין מדובר במעשים של מה בכך אלא בהתנהגות ברוטאלית, אשר הותירה סימניה בגופה של המתלוננת, ובוודאי גם בנפשה. למעשי האלימות הפיזיים התלוו גם איומים מילוליים, לרבות איום ברצח. יתרה מכך, גם בחלוף מספר שעות, כאשר שבה המתלוננת לבית וביקשה מהנאשם לעזוב, לא התקררה דעתו והוא שב ואיים להרוג את המתלוננת אם תפנה לעזרת המשטרה. עובדה אחרונה זו אף מאירה היטב את הקשיים הכרוכים בהגשת התלונה במקרה זה, כמו גם במקרים דומים אחרים.